לימודי תואר השני בלימודי הגירה, 16 סטודנטים
לקראת סיור בגבול מצרים סטודנטים קיבלו רשימת נושאים לבחירה, כמו:
הסכם השלום, הברחות אמצעי לחימה, הברחת נשים לזנות, הברחת סמים קלים/קשים, אירועים אלימים על הגבול, מתח בסיני, מחנות העינויים, הקמת מתקן חולות ותפעולו, בניית הגדר, חצייה וירי במבקשי מקלט, חוויות גבול של מתיישבים יהודים, חוויות גבול של בדואים.
תהליך הלמידה כלל את השלבים הבאים:
כל זוג או יחיד בחר נושא ונתבקש להכין עליו עבודה, כשהמקורות הם עיתונאיים ברובם, כשעליהם לעשות שימוש במקורות ביותר משפה אחת, ולפחות שבעה מקורות.
את המידע שאספו, היה עליהם להגיש לפני כן למרצה, ובסיום התהליך להציג בפני הכיתה בשיעור שהתקיים בזום.
המטרה:
תרגול ושכלול מיומנויות איסוף מידע עצמאי, שאילת שאלות תיאורתיות הנגזרות מן המידע שאספו (כגון: כיצד גבול יכול להיות גם סגור וגם פתוח בו זמנית? מדוע לפעמים למדינה אין מדיניות גבול? מדוע כאשר יש מדיניות יש פער בינה לבין מה שקורה בשטח? מדוע מתאפשרים דברים לא חוקיים על הגבול?) וכן הצגת מידע מול הכיתה.
בסיום התהליך היו הצגות ודיון מאד פורה. כולם לקחו חלק בשעור - הציגו ושאלו שאלות. הכיתה מאד מגוונת, ויש בה אנשי רשות ההגירה שהורגלו לשפה מסוימת (מסתננים, עזיבה מרצון), פעילי ארגוני זכויות בעלי שפה אחרת (מבקשי מקלט), סטודנטים ממוצא בדואי מן הנגב, אנשים החיים בכל רחבי הארץ ומכירים גבולות מגוונים. נוצר מצב שכל הסטודנטים היו גם מרצים וגם תלמידים, וזכינו למגוון דעות עצום.
בסרטון: קטע מדבריו של איסמעיל (סטודנט) בשיעור
הערך המוסף לשיעור זה הוא למידה אקטיבית, תחושת ערך עצמי של הסטודנטים, שלמדו לבדם וגם ידעו להעביר את הידע הלאה. בסיום השיעור הסטודנטים לא מיהרו להתפזר ורצו להמשיך ולשמוע אחד את השני.
תובנות לאחר השיעור: נדמה לי שאם היינו עושים את זה בכתה אמיתית זה היה עוד יותר טוב, כי בזום צריך הרבה סדר כדי להצליח לשמוע את כולם. בנוסף, זוהי פעילות המתאימה לכיתה קטנה שלא עולה על עשרים איש. חשוב שכמה שיותר אנשים ישתתפו.